היום זה 24 השעות הקשות בחיי כל שנה בשנה.
חבר שלי יגאל נביפור ז"ל נהרג בפיגוע שהיה בצומת מגידו בשנת 2002.
לזיכרו הקמתי אתר הנצחה שלקח לי הרבה מאוד זמן להתמודד עם ההבנה והקושי באבדה.
למדנו באותה הכיתה, עשינו כמעט הכל יחד, בילנו יחד, יצאנו יחד… ממש כמעט הכל עשינו יחד.
הצחוק המתגלגל שלו, היחודי לו נחרט לי בזיכרון לנצח נצחים.
כאשר אני שומע את השיר של עופרה חזה – תגיד לי איך לעצור את הדעמות,
גם אם אני רוצה וכם אם לא הדמעות לא מפסיקות לרדת, זה פשוט בלי שליטה.
הכאב לא עוזב ושמגיע יום הזיכרון זה מכה חזק ויותר חזק שלא נדבר גם על ההאזכרה.
בבית אני יכול לחשוב על זה ופשוט להזיל דמעות אבל בבית העלמין אני פשוט לא מצליח לבכות מכאב,
ספק אם זה בגלל האנשים מסביב ספק אם זה בגלל המשפחה שנמצאת לידי שם.
בעקיפין ובלי שרציתי הצטרפתי למשפחה שנקראת משפחת השכול, אני מלווה ועוזר עד כמה שאני יכול לעזור למשפחה שלו במה שאפשר.
אני מקווה שהם וכל משפחות החיילים במדינה שלנו לא ידעו עוד צער וכאב לעולם.
יהי זיכרו ברוך וכל נשמות החיילים האחרים שנפלו גם הם.
שלא תדעו עוד צער לעולם.

אהבתם את הפוסט? פרגנו בתגובה ושתפו.
רוצים להיות מעודכנים כל הזמן? הרשמו ל- Rss של האתר ותהנו

אודות הכותב

שמי מאיר פינטו, אני עוסק בבנית אתרים ובלוגים. בשעות הפנאי (אם יש לי כאלו) מתרגם תוספים ותבניות לוורדפרס. להצעת מחיר ובכל הערה או הצעת יעול אנא צרו קשר איתי בעמוד צור קשר. בנוסף תוכלו לעקוב אחרי בטוויטר שלי: MePinto



תגיות: